הצצה לעולם הפנימי של ילדיכם: זה מה שבאמת קורה בטיפול באומנות

במאה ה-20 חי בצרפת משורר וסופר בשם פול ואלרי, שעם השנים הפך מוכר בכל העולם. ואלרי כתב פעם ש"מן הראוי שיצירה אמנותית תלמד אותנו שאת הדברים שאנו רואים, עוד לא ראינו עד כה כהווייתם".

ואכן, כל מי שמתעסק באומנות יודע שלפני הכול, האומנות היא דרך להבין את מה שמתחולל בתוך הנפש, לעשות סדר במחשבות מופשטות שמתרוצצות בתוך המוח ולגבש תובנות שאפשר לראות בבירור רק כשאנחנו "יוצאים מהעור שלנו" והופכים לרגע למְסַפֵּר בסיפור החיים שלנו. 

מתוך ההבנה הזאת בדיוק, צמח הטיפול באומנות. זו דרך יעילה, ייחודית וגם מהנה לסייע לילדים ולמבוגרים להבין טוב יותר את עצמם – ללא שיפוטיות, ייסורים או ביקורתיות. טיפול כזה למעשה מאפשר ליהנות מכל העולמות – גם לתת דרור לאומן שחבוי בכל אחד מאיתנו וגם לטפל בבעיות שתמיד הפריעו לנו. הנה כמה דברים שמעניין לגלות על השיטה הזאת ועל המקרים שבהם היא יכולה לסייע לכם ולילדיכם: 

לא חייבים כישרון אומנותי כדי לקחת חלק בטיפול באומנות

בטיפול באומנות משתמשים, ובכן, בכלים אומנותיים, כמו כתיבה, ציור, צילום, פיסול, רישום, דרמה ועוד. ההבנה הזאת, כצפוי, יכולה להרתיע לא מעט ילדים (ומבוגרים) שמעולם לא ראו את עצמם כיצירתיים או אומנותיים במיוחד. לאותם אנשים נסביר קודם כל שלפעמים גם האנשים המוכשרים ביותר לא רואים את עצמם ככאלו, אך אומנות היא מטרייה רחבה שמכסה שורה ארוכה של כישורים – ורוב האנשים מגלים, במוקדם או במאוחר, כי הם טובים בלפחות אחד מעשרות הענפים שבה.

בנוסף, מטרתו של טיפול באומנות היא לא להוציא יצירות יוצאות דופן ואפילו לא לייצר דברים יפים או מעניינים. המטרה של הטיפול היא, תחזיקו חזק, לטפל. האומנות היא בסך הכול כלי שמאפשר לצלול עמוק יותר לנבכי הנפש שלנו ללא מילים, ללא נבירה בעבר, ללא חומות ההגנה והמחסומים שבדרך כלל מקיפים אותה.

טיפול כזה נחשב אפקטיבי במיוחד לילדים, שבניגוד למבוגרים, מתביישים יותר לדבר על מה שמתחולל בתוכם ומתקשים להגיע לרבדים עמוקים יותר בעצמם. ביטוי באומנות מאפשר "לעקוף" את הצורך בדיבור ולכן זו דרך יעילה להפוך את המפגש למהנה וקליל יותר, בלי ה"דיסטנס" וקור הרוח שבדרך כלל מלווים מפגשים טיפוליים מסורתיים יותר. 

קצת היסטוריה מפתיעה שכדאי להכיר על טיפול באומנות

כשאנחנו נתקלים במושג "טיפול באומנות" אנחנו נוטים לחשוב על שיטת טיפול צעירה יחסית, קלילה וחדשנית. בפועל, יש מי שמייחסים את תחילת השימוש בשיטה דווקא לבתי חולים פסיכיאטריים בארצות הברית בסוף המאה ה-18. באופן רשמי, הטיפול באומנויות הוכר לראשונה במאה הקודמת – ומי שתבע לראשונה את המושג היה האומן הבריטי אדריאן היל.

היל, שחלה בשחפת, ניסה לעזור לעצמו להתמודד עם המחלה בצורה טובה יותר ולכן הִרְבָּה לצייר. כך הוא הבין כי עצם העיסוק שלו באומנות עוזר לגרות את המוח, להזיז את הגוף ולחזק את הנפש. בין היתר, הוא כתב פעם שהאומנות מסייעת לאדם "לבנות הגנה חזקה נגד חוסר המזל שלו".

לצידו של היל, יש מי שרואים גם באדית קרמר כאחת מההורים המייסדים של הטיפול באומנות. קרמר, פסיכולוגית וציירת יהודית מוכרת, הייתה מהראשונים לחקור כיצד אומנות מאפשרת לחשוף מנגנוני הגנה פסיכולוגיים שמניעים אותנו ללא ידיעתנו. בעבודתה היא הרבתה לחקור כיצד להשתמש ברגשות שנתפסים כשליליים, כמו כאב, חרדה וכעס – ולהפוך אותם לכוחות שמניעים אותנו להשיג דברים חיוביים בחיינו. 

מיהם המטפלים באומנות ומהי ההכשרה שהם מקבלים? 

בישראל, הטיפול באומנות, או ליתר דיוק טיפול ביצירה והבעה, מוכר כמקצוע פרא-רפואי לכל דבר. מתוך כך, מי שרוצים לעסוק בתחום מחויבים כמובן לעבור הכשרה מתאימה וראויה שתזכה אותם בתעודה המוכרת על ידי הרשויות.

למי שרוצים ללמוד להיות מטפלים באומנות, צפוי מסלול ארוך, שדומה לזה של פסיכותרפיסטים מסוגים שונים. ללימודי טיפול באומנות המוכרים על ידי המדינה ניתן להתקבל רק לאחר השלמת תואר ראשון – הקשור באופן כזה או אחר לבריאות הנפש או לאומנות. רצוי, כמובן, שלמי שהולך לעסוק בתחום יהיה רקע כלשהו באומנות. מי שמגיע ללימודים ללא רקע בטיפול, יידרש גם להשתלמויות שונות במדעי ההתנהגות. 

מסלול כזה, חשוב להבין, כולל לא מעט התנסות בעבודה טיפולית מעשית, בין היתר במסגרות חינוכיות, בבתי חולים, במוסדות שיקומיים ובמרכזים לבריאות הנפש. לאחר כל אלו, ישנה גם התמחות ארוכה של שנתיים או שלוש, לצד הדרכה מקצועית מתמשכת לכל אורך הדרך. תוכנית כזאת לא תמיד כוללת תואר שני, אם כי בעתיד ייתכן כי תואר כזה יהיה חלק בלתי נפרד ממנה.

להכיר את הילד טוב יותר משהוא מכיר את עצמו בעזרת טיפול בהבעה ויצירה

כשאנחנו מדברים, אנחנו בוחרים בקפידה את המילים, מסדרים את המחשבות וגם מנתחים כל דבר ששותפינו לשיח אומרים. מה שמתחולל בתוך המוח כשכל זה קורה, שונה בתכלית ממה שנראה על פני השטח. המוח שלנו חושב בדימויים. זו הסיבה שהחלומות שלנו נראים כל כך מוזרים וזו הסיבה שגם תוכניות טלוויזיה הזויות או ציורים פסיכודליים יכולים להפעיל אותנו ולעורר רגשות עוצמתיים. 

הכוח של הטיפול באומנות טמון במידה רבה ביכולת להבין את הדימויים שהמוח משתמש בהם כדי לעבד ולתרגם את המציאות. לדוגמה, כשילד משתמש בדימויים בציור, הוא בעצם אומר דברים שמילים לא יכולות לתאר. הוא מעלה זיכרונות שהאזור המודע במוח לא תמיד זוכר. הוא מתאר תחושות שהרציונל שלו עשוי להכחיש. לכן, זו הדרך הטובה ביותר להציץ לתוך עולמו הפנימי – וגם להושיט יד לעזרה ולהכוונה.