כשדן היה בגן חובה בשכונת הראשונים, איציק קפיציק (שמו המסחרי כמובן) היה מגיע מדי שבוע ללמד שיעור מסוג אחר. המטרה הייתה לעבוד עם ילדי הגן על שיפור המוטוריקה, המוביליות והאינסטינקטים, ולשלב את זה בכל מיני סיטואציות.
מעבר לניתורים, התעמלות והעלאת הדופק, איציק קפיציק לימד את הילדים איך ליפול תמיד על הידיים, כדי למנוע נפילות על הפנים.
כדי לאמן אותם, הוא היה מזמין את הילדים ליפול קדימה, והשתמש בעזרים כמו כדורים, מתנפחים ומזרונים שונים לריכוך הנפילה, ולאמן את הילדים להשתמש בידיהם כאינטסינקט הגנה ראשוני.
איציק קפיציק, היה רזה יחסית אבל מאוד אתלטי, ודן התרשם ממנו עמוקות כבר כעולל בגן. הוא ראה את השרירים והקלילות שבה הדגים את התרגילים, והיה סופר את הרגעים מדי שבוע ליום רביעי ולתחילת השיעור.
שלושים שנים לאחר מכן, ודן עדיין זכר את איציק קפיציק. מבנה הגוף, הכריזמה ויכולת ההדרכה היו בשבילו זיכרון חזק, ואם שמו עלה בשיחה, דן עדיין הצליח להרכיב בראשו את פניו ודמותו של איציק.
מאז שדן התחיל לרכוב על אופניים למשרד, הוא הרגיש שיש לו תחביב חדש ודרך מקורית להתחיל את יום העבודה. אמנם לפעמים הוא הגיע מיוזע, אבל כעצמאי שעובד לבד, הוא לא הרגיש צורך להרשים או להריח טוב ליד אף אחד, וחוץ מזה לחוויית הרכיבה שלו לא היה תחליף.
יום אחד דן חזר מהעבודה בדרך הרגילה, ובאחת הירידות הגלגל הקדמי שלו נקלע אל תוך גומחה בכביש.
דן עף עם הראש לפנים, ראש שלמזלו היה חבוש בקסדה, מה שמנע פציעה רצינית, אך עדיין נפצע בפלג גופו העליון.
אומרים שכשאנחנו חווים חוויות בין חיים לבין מוות הרבה דברים משונים חולפים לנו בראש. במקרה של דן – הוא הספיק לחוש בעת מעופו באוויר את הפחד מפני פציעה קשה, שתמנע ממנו לשלם את החובות שהצטברו לו בעסק.
כל עצמאי יודע שזה הפחד הכי גדול כשאתה הבעלים של העסק, ובפרט כשכל העסק נשען עליך.
מה שלא כל עצמאי יודע, הוא שכדאי מאוד למלא טופס 283 של ביטוח לאומי כדי לקבל בחזרה פיצויים על הפציעה ועל זמן ההתאוששות.
דן למשל, פצע באותה נפילה את שתי ידיו, ומה שהגביל אותו ביכולת להקליד, לנסוע על האופניים ולנהל בהצלחה את העבודה השוטפת. היו לו כמה ימי החלמה עד שהצליח לחזור לתפוקה מלאה ולפרנס שוב את עצמו ואת בני המשפחה שהיו תלויים בו.
הירידה הזאת בדרך חזרה הביתה גבתה כך מסתבר כמה קורבנות של רוכבי אופניים. חלק תבעו את העירייה, חלק איימו וביקשו פיצויים, והיו את בעלי החנויות שכבר היו רגילים לגשת לפצועים.
נאור, בעל הקפה השכונתי ניגש לדן עם מים, ואחרי שראה שהוא בסדר, שאל אותו אם הוא עצמאי או שכיר. כשהבין שהוא עצמאי, הוא לקח פתק ורשם עליו: ״תזכורת: למלא טופס 283 של ביטוח לאומי״.
חצי שעה אח״כ דן עדיין היה המום כשהגיע לטיפול בביה״ח, וכשהרופא שאל אותו איך השכיל לעזוב את הכידון ולהושיט את ידיו קדימה, דן ענה לו בלי הסבר אך גם בלי היסוס, ״בזכות איציק קפיציק״.
